הסכם ממון
בישראל יש חוק שמגדיר את השותפות בין בני זוג, החל ממועד הנישואין ועד למועד פקיעתם.
באופן כללי ניתן לומר שהנישואין יוצרים שותפות כלכלית שווה בזכויות ובחובות. השותפות הזו לא כוללת מתנות אישיות, ירושות, פיצויים בשל נזקי גוף או זכויות שצבר מי מבני הזוג לפני הנישואין.
על פניו, ההסדר נראה פשוט וברור. אבל, בצד ההוראות הכלליות ישנם סייגים וכללים נוספים, ההופכים את יישום ההסדר למורכב יותר. כך לדוגמא: כאשר מדובר בפערים כלכליים גדולים שנוצרו במהלך הנישואין, או כאשר מדובר בנכסים ששייכים בלעדית למי מבני הזוג אך שימשו למטרות משותפות או כאשר מי מבני הזוג עשה שימוש לא אחראי בזכויות משותפות שלא לצרכים משותפים, תתאפשר סטיה מההסדר הכללי הקבוע בחוק.
חוק יחסי ממון מאפשר לבני זוג נשואים או מי שעומדים להינשא, לקבוע בעצמם כיצד לנהוג ברכושם ובזכויותיהם. בהסכם יוכלו בני הזוג לקבוע שרכושם יופרד או שיהיה משותף, או שחלקו יהיה נפרד וחלקו האחר משותף. ההסכם נותן מידה גדולה של ודאות, במיוחד כאשר בני הזוג מעוניינים להגן על רכוש שצברו לפני הנישואין או על זכויות בלעדיות שהם צפויים לקבל.
חוק יחסי ממון קובע שיש לאשר את הסכם הממון בפני ערכאה מוסמכת ורק אז הוא ייכנס לתוקף. לפני הנישואין, ניתן לאשר את ההסכם גם בפני נוטריון או רושם נישואין. אחרי הנישואין, ניתן לאשרו רק בפני בית המשפט או בית הדין הרבני.
חוק יחסי ממון לא חל על מי שאינם נשואים. אבל, בדומה להסכם ממון, זוגות שאינם נשואים יכולים לערוך חוזה ובו יקבעו את גבולות ההפרדה והשיתוף ברכוש ובזכויות שלהם. אין חובה לאשר הסכם כזה, אך מי שמעוניין לאשרו בפני רשות, יוכל לאשרו בבית המשפט למשפחה או בפני נוטריון.
